יאללה שחררי...
היא עמדה עם הבת שלה, כבת 7 בתור מאחור,
מתנגחות כנראה על משהו שקרה דק' לפני כן ועכשיו בתור...הפכנו אנו לקהל שבוי
האמא הצליפה בילדה בשקט משפטי מוסר והבת השיבה לה בקול תרועה רמה:
"את אף פעם לא מקשיבה, בקשתי דבר פשוט..."
"את לא אמרת לי!"
"אמרתי...ועוד איך אבל את..חייבת.."
"לא נכון...את תמיד. אומרת מה שלא עשיתי ..."
"אההה כן? אני שקרנית ?? חכי בבית"
"מה איכפת לי...מעצבנת אחת..אני שונאת אותך"
א.כ "ככה אין בעיה...תני לי את זה..."
וכך זה יכול היה להימשך עוד ועוד, עד שבחור צעיר שעמד מאחורי אמר לה "גברת ..יאללה שחררי"
משהי מאחורי אמרה לו
"סליחה...מה אתה מתערב?"
אבל אני כבר יצאתי משם והמשפט של הבחור ההוא נתקע לי בראש
יאללה שחררי
חשבתי איך לפעמים אנו נתפסים לעניין אחד קטן, ומריצים אותו בראש שוב ושוב בכל מיני וריאציות:
אולי כך
ואולי אחרת
ואם הייתי ...ואז אולי היה...
איך לפעמים גם עם הילדים קורה לנו שאנו חוזרים כמו מנטרה על אותן אמירות הרבה אחרי שהם כבר לא מקשיבים בכלל
יאללה שחררי
כבר למדונו חכמים:
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (מ.אבות)
כמה ענווה וכמה כוח במשפט הזה!
גם אם נדמה שאין לך השפעה - תשפיעי
אבל.... אם נדמה שלא השפעת - שחררי, לא עליך המלאך לגמור...יגיעו שליחים לעשותה.
