אחד הדברים שמייאשים זו התחושה שאין על מי להישען רגשית בזוגיות.
אני שומעת מהן פעמים רבות אמירות ברוח הזאת:
"בכל פעם שיש לו משברים, שהוא מצוברח, כשיש קושי מבית או מחוץ, אני שם להקשיב לעודד לתמוך והנה כשפעם אחת אני זקוקה לכתף הוא לא מצליח להעניק לי את התמיכה הרגשית. לא מצליחה לדבר איתו..אחרי כמה דק אני רואה את העיניים שלו זגוגיות...הוא כבר לא איתי...אני מצפה לטלפון מעודד במהלך היום, להקשבה , לחיבוק חזק, למילים טובות..כלום...נכה..!"
ראשית, לא נכליל.
גברים רבים תומכים ומעודדים - אך בדרכם.
יש גברים שיודעים לחבק אך עניים ביכולת לתמוך מילולית.
יש כאלה המרעיפים מתנות וזהו.
יש כאלה שהופכים להיות יותר אקטיביים ותו לא.
מי שמבינה את דרכו של בן הזוג שלה לתמוך - תהנה מהתמיכה ותתמלא שמחה.
אך ישנו עוד טיפ...
באחד מסיפוריו מספר רבי נחמן על בת מלך שהתחתנה עם כפרי.
חשבתי פעמים רבות על הסיפור הזה ואני משתמשת בו כאן כמשל :
יש נשים שיורדות לעולם הזה והן כבר בבחינת "בנות מלך"
כלומר, הן מצוידות בתכונות נעלות רבות : הן מוכשרות, רגישות, חכמות, קשובות ותרניות, לומדות ומפנימות.
והנה... דווקא הן מקבלות בן זוג כזה המתואר למעלה ...הוא במשל נקרא
"כפרי" 😇 א.כ
כדי לרומם גם אותו אל המלוכה - ירדה בת מלך מוכשרת זו אל העולם - עם כל מתנות וגינוני המלכות. ובכוח הכלים שקבלה, ע"י שהיא חזקה ותומכת חכמה ואוהבת היא מרוממת אותו. זאת השליחות שלה.
"הכפרי" אתו התחתנה זקוק לה ולא היא לו.
הפנמה של התובנה הזו יכולה להיות רק כאשר מאמצים התבוננות על פי פנימיות התורה וחיפוש דעת עליון.
רק מתוך התבוננות זו, יכולה האישה להתחזק. עצם הידיעה שכל מה שהיא עושה הוא לא יודע /יכול, ועל ידי ההנהגות שלה היא מרוממת ומגדילה אותו עד שיהיה גם הוא ראוי להיכנס לחצר המלך.
נשמע מוזר?
כך עשתה רחל כשהתחתנה עם מי שהפך בכוח תמיכתה ל...רבי עקיבא...
כך עשתה דבורה הנביאה, אשת לפידות...עם הגבר הכפרי, הפשוט שלה
