באחד הערבים שעברתי, נגשה אלי אישה צעירה שכל הערב היתה "על קוצים". ממש ראיתי שהיא מחכה להזדמנות לגשת ולפרוק את אשר על ליבה.
"את יודעת" אמרה לי "אני לא אוהבת לבוא לערבי נשים כאלה... (היא באה בכ"ז כדי לא לפגוע במארחת) אתן הרבניות נותנות לנו הנשים להרגיש רע. אתן מדברות על שלום בית, ושליחות, ובת מלך ... וגורמות לנו להרגיש אישה כושלת ...
לאחרונה התגרשתי...וזה עוד יותר מעצים את העלבון. ישבתי כאן ומיד התפללתי בכיסא עודך מדברת על שלום בית...על מה את מדברת??
מה את..הרבנים...כולכם..מה אתם מצפים מאישה שנלחמת כל בוקר כל ערב על רגע שהבית שלה לא יתפרק להרגיש כשהיא שומעת אתכם?? אישה שמוחלת וסולחת ומבליגה שוב ושוב...שמוותרת על החיים שלה למען הבית...שלא מוכנה לוותר על הבית מה את מצפה שהיא תרגיש?
וואוו!
כ"כ חשובה לי האמירה הזאת ואני מעלה אותה כאן כדי להבהיר שבשום מקום לא ממליצים חכמים לאישה להפוך להיות שק חבטות (מילולי או חלילה פיזי) למען שלום בית.
פוסק הרמב"ם בהלכות אישות (פרק טו הלכה יט): “וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז”. א.כ
נקודה.
מניסיון עם נשים העוברות מסכת חיים לא פשוטה ובוחרות שנים רבות להשאר אני יודעת , ועדה, כמה הן נלחמות על הבית על הילדים והזוגיות כמו לביאות. כמה הן מוכנות לספוג עוד ועוד(מה שלא נכון !!!) ובלבד שזה לא יתפרק, גם כשהיא שבורה כבר לרסיסים....עד שנגמר לה הכוח.
אסור!
חלילה!
לכן אומר מה שאמרתי לאותה אישה :את טובה, יש לך נשמה טהורה! ויש לך המון קבלות להביא לשמים "עשיתי כל שביכולתו למען השלום עכשיו מגיע לי הטוב ביותר!"
אם עשית וניסית ..ה' עד לך...אל תייסרי את עצמך אל תכי את נפשך הפצועה.
לכי לטפח אותה. אזרי אומץ וכוח ולכי לחפש את הגבר שיהיה ראוי לך לבנות איתו בניין עדי עד.
