דעת
סיפרה לי משהי שהקורונה הקצינה התנהגות אצל אחד מילדיה....
"כל אחת מספרת איזה הרמוניה יש לה בבית, איך הקשר שלהם עם הילדים התחזק, איזה זמן איכות זה למשפחה, וזה רק מעצים את התסכול שלי! הילדה שלי כל היום במסכים, מזל שיש קצת זום אחרת היא היתה מתאבנת. אין לה שום תחביב, וגם לא פיתחה אחד כזה בסגר..."
יש משהו שהיא נהנית לעשות, מלבד ישיבה מול המחשב?" שאלתי
"מוזיקה". היא אוהבת לשמוע מוזיקה ... אבל גם זה דרך הפלאפון..."
"מה דעתך" הצעתי "לשבת איתה רבע שעה מידי פעם ולקרוא יחד מילים של שיר שהיא אוהבת?
לאחר כמה ימים היא סיפרה לי את הדבר הבא:
"בקשתי ממנה לבחור אחד מהשירים שהיא אוהבת, קראנו יחד את המילים. ואז בחרתי שורה אחת שמדברת אלי וספרתי מה זה בשבילי. ואז, היא בחרה שורה אחת ודברה. אח"כ היא פתחה עוד שיר...וקראנו. וכך ישבנו עשרים דק' (!) מדברות ומשתפות והיה לנו ממש נחמד..."
**************
אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים. למצוא כמה רגעים של חסד מידי פעם, בלי שיפוטיות. אולי יהיו התנגדויות לרעיון שלך בהתחלה, לא להיבהל תתמקדי במטרה.
כל אמא מכירה את הדרך ללב של הילד/ה שלה...
הנוסחה מקופלת במילים " חננו מאיתך חכמה בינה ודעת " מתפילת שמונה עשרה.
דעת משמע חיבור ("והאדם ידע את חווה אשתו" ). כל אחד מתחבר למשהו אחר. כדי להתחבר לילד עלייך להכיר ולהתחבר אל "הדעת" שלו. איפה היא מונחת?
למה הוא / היא מתחבר/ת אם זה משחק מחשב, אפליקציה או סדרה, תמצאי דרך לשדר עניין בזה, וגישה חיובית. ביקורת והערות עוקצניות יעבו את החומה וישאירו אותו/ה מנותקים בבועה שלהם.
עשר דק' החסד שבהם תצליחי לשבת אתו/ה יפתחו פתח לתקשורת, יזמנו למידה לא פורמלית של התבוננות במילים או פיתוח פרספקטיבות נוספות בזמן צפיה בסדרה שמרתקת אותם, או הקשבה משותפת לשירים שהיא אוהבת.
אבל יש עוד משהו.
אנחנו כל הזמן חושבים איך לשנות אותם. לפעמים הכי פשוט זה - שאנחנו נשתנה.
נתחבר אל ה"דעת" שלהם והיא תוביל לחיבור ולחיבוק.. וזה, בינינו, מה שהם הכי צריכים.
כך מדריך הרב קוק זצ"ל:
נמצא שמי שמסתכל בגריעותן של הנטיות הטבעיות שבאדם כשהן הולכות על פי הטבע הגס, ובעבור זה הוא מתקצף עליהן ולהעביר עליהן את הדרך ולהנהיג את נפשו, או את נפשות זולתו, על פי דרך שכל שהיא הפוכה מהנטיות הטבעיות, וודאי לא יצלח. (עין אי"ה ברכות פ"ב צח).
ב"הצלחה
